עגיל תנוך רוחבי עובר לאורך התנוך מצד לצד, במקום במסלול הקצר שמחבר את קדמת האוזן לחלקה האחורי. שני קצות התכשיט נראים בשולי התנוך, ואילו המוט עצמו עובר בתוך רקמה ארוכה יחסית. המבנה הזה יוצר מראה יוצא דופן, אך גם דורש יותר מקום ותכנון מפירסינג תנוך רגיל. לפני הביצוע בודקים את עובי התנוך, את הקפל שמחבר אותו לפנים ואת הזווית שבה המוט יכול לעבור בלי להתקרב מדי לקצה. המדריך מפרט איך בוחרים מסלול ותכשיט, כיצד מטפלים בשני הפתחים ומהם הסימנים שמצדיקים ביקורת מוקדמת. אצל ליאל רוט בודקים אם לתנוך יש די רוחב ועובי למסלול אופקי יציב.
בפירסינג עגיל תנוך רגיל רואים ראש תכשיט מלפנים וגב מאחור. בתנוך רוחבי שני הקצוות מופיעים בצדי האוזן, והחלק הארוך של התכשיט מוסתר בתוך התנוך. המשמעות היא שלא מתכננים רק שתי נקודות נפרדות, אלא תעלה אחת רציפה שצריכה לשבת בעומק אחיד. המסלול יכול להיות כמעט ישר או לעקוב בעדינות אחר הקימור הטבעי של הרקמה. אם מסמנים גבוה מדי, הוא עלול להתקרב לסחוס; אם מסמנים נמוך או שטחי מדי, נשארת מעט רקמה שמחזיקה את התכשיט. לכן מסתכלים גם על הצד האחורי של האוזן ולא מסתפקים במראה הקדמי. התוצאה מתאימה למי שאוהב תכשיט שנראה כמו שני קצוות מתואמים, בלי ראש במרכז התנוך. עם זאת, לא כל מראה שניתן לצייר על העור ניתן לבצע בבטחה. האנטומיה קובעת את אורך המוט, את הזווית ולעיתים גם אם נכון לוותר.
התאמה טובה מתחילה בתנוך שיש בו נפח מספיק לכל אורך המסלול. בודקים את הרקמה בין האצבעות בעדינות, ממפים חורים ישנים ומחפשים צלקות או אזורים דקים. החלק שנראה רחב מלפנים יכול להיות צר יותר מאחור, ולכן צילום אחד אינו מספק את התמונה המלאה. בתנוך מחובר, הקצה הפנימי מתמזג בהדרגה עם הלחי ויכול להשאיר מעט מקום לכדור או לדיסק. בתנוך חופשי יש לעיתים יותר גישה, אבל גם שם אסור להתקרב מדי לשפה התחתונה. התכשיט צריך לשבת בלי לדחוס את הקפל ובלי למשוך את התנוך בתוך עיצוב האוזן לצורה חדשה. חורים רגילים קיימים אינם בהכרח מונעים ביצוע, אך הם משנים את התכנון. מסלול רוחבי אינו אמור לחצות תעלה פעילה או להילחץ בין שני תכשיטים. כאשר המרווח אינו מספיק, אפשר לשנות את הגובה, להמתין לסגירת חור ישן או לבחור עיצוב אחר.
בזמן הסימון מציבים נקודת כניסה ונקודת יציאה, אבל בוחנים גם את הקו שמחבר ביניהן בתוך הרקמה. שתי נקודות שנראות מאוזנות כל אחת בפני עצמה יכולות ליצור תעלה אלכסונית מדי. מסתכלים מלמעלה, מלמטה ומהצד ומוודאים שיש עומק דומה לאורך הדרך. גם לגודל הקצוות יש חשיבות. כדורים או ראשים צריכים לקבל מקום בצדי התנוך בלי ללחוץ על העור ובלי להיתפס מיד בשיער. לפעמים הזזה קטנה של נקודה אחת משפרת גם את ישיבת התכשיט וגם את הדרך שבה הוא נראה בפרופיל. לפני הניקוב מאשרים את הסימון כשהראש במנח טבעי. אין צורך למהר בגלל שהאזור כבר נוקה. זה השלב שבו נכון לשאול כיצד התכשיט ייראה, היכן יהיה הגב בזמן שינה והאם המיקום משאיר מקום לעגילים אחרים.
לאחר ניקוי האזור ובחירת התכשיט משתמשים במחט סטרילית חד פעמית כדי ליצור את המסלול שסומן. העבודה צריכה להיות רציפה ומבוקרת, מפני ששינוי כיוון באמצע עלול ליצור לחץ לא אחיד. מיד לאחר מכן מעבירים את התכשיט דרך התעלה ומחברים את הקצוות. התחושה יכולה להימשך מעט יותר מניקוב תנוך קצר, אך אי אפשר להבטיח רמת כאב מסוימת. מתח, עייפות ורגישות אישית משפיעים על החוויה. כדאי לאכול לפני התור ולעדכן אם נוטים לסחרחורת, כדי שאפשר יהיה לעבוד בקצב מתאים. בסיום בודקים שאין לחץ של הכדורים על העור וששני הפתחים יושבים בזווית שתוכננה. נפיחות קלה עשויה לשנות זמנית את המראה. מקבלים הנחיות כתובות ויודעים באילו סימנים ליצור קשר לפני הביקורת המתוכננת.
השם של התכשיט אינו קובע לבדו מה נכון. ברבל ישר יכול להתאים למסלול שטוח יחסית, ואילו רקמה קמורה עשויה לדרוש פתרון אחר. הבחירה נעשית לאחר בדיקת הזווית, כדי שהמוט לא ינסה ליישר את התנוך ולא ידחוף קצה אחד החוצה. האורך ההתחלתי משאיר מקום לנפיחות, אבל אינו אמור לאפשר תנועה חופשית מצד לצד. מוט ארוך מדי נתפס בשיער ובבגד ומעביר כוח לשני הפתחים. מוט קצר מדי גורם לקצוות לשקוע ולוחץ על הרקמה. המידה היא חלק מההליך, לא העדפה קוסמטית. טיטניום בתקן ASTM F136 וגימור חלק הם אפשרות מקובלת להתחלה. לאחר שהנפיחות יורדת חוזרים לביקורת ובודקים אם נדרש קיצור. לא משחררים כדור בבית כדי ליצור מרווח ולא מחליפים קימור בלי לבדוק את המסלול.
בין שני הפתחים יש קטע רקמה שלם שצריך לבנות סביבו תעלה יציבה. מבחוץ אפשר לראות שני אזורים קטנים ורגועים, בזמן שהחלק הפנימי עדיין עדין. לכן היעלמות הכאב אינה אישור להחלפה, והחלמה של תנוך רוחבי נמדדת בחודשים ולא בימים. בתחילת הדרך ייתכנו נפיחות, רגישות והפרשה בהירה שמתייבשת סביב כל קצה. שני הצדדים אינם חייבים להגיב באותה מידה. קצה שנמצא ליד קפל, שיער או כרית יכול להישאר רגיש יותר, גם כשהקצה השני נראה שקט. עוקבים אחר המגמה. רגישות שמתמתנת היא צפויה; כאב שמתחזק, אודם מתפשט, חום מקומי משמעותי או הפרשה חריגה מצדיקים בדיקה. בחשד לזיהום לא מוציאים את המוט לבד, מפני ששני הפתחים עלולים להתחיל להיסגר סביב אזור מודלק.
מרססים סליין סטרילי איזוטוני על כל קצה, מאפשרים להפרשות להתרכך ושוטפים בעדינות. לאחר מכן מייבשים בגזה נקייה או באוויר קריר. אין צורך להעביר את המוט מצד לצד כדי שהחומר ייכנס לתעלה; התנועה עצמה יכולה לפצוע את הרקמה שנבנית סביבו. אלכוהול, מי חמצן ושמנים אינם נדרשים לטיפול שגרתי ועלולים לייבש או לגרות. גם ניקוי תכוף מדי אינו יתרון. השגרה היעילה היא קצרה ועקבית, עם ידיים נקיות ומעט מגע. את הכדורים בודקים רק לפי ההנחיה שקיבלתם, בלי לסובב את כל התכשיט. אחרי מקלחת מוודאים ששיער אינו כרוך בקצה הפנימי. מחליפים ציפית בתדירות סבירה ומנקים טלפון ואוזניות. אם נוצר קרום שאינו משתחרר בשטיפה, לא מקלפים אותו בציפורן; נותנים לו להתרכך בפעם הבאה.
לחץ על כדור אחד אינו נשאר בנקודה אחת. המוט מעביר אותו לאורך התעלה ויכול לגרום לקצה השני למשוך. זו הסיבה ששינה ישירה על האוזן בעייתית במיוחד כאן. כרית עם פתח לאוזן יכולה לעזור, אך היא אינה תחליף לבדיקת מידה אם התכשיט בולט מאוד. אוזניות גדולות, קסדה, כובע צמוד ושיער שנאסף מאחורי האוזן הם מקורות חיכוך שכדאי למפות מראש. אם אחד מהם הוא חלק קבוע מהעבודה, מביאים אותו לייעוץ או מודדים את נקודת המגע. לפעמים שינוי קטן בגובה מונע שבועות של לחץ חוזר. כאשר מופיע גירוי, בודקים מה השתנה: נסיעה ארוכה עם אוזניות, לילה על הצד או משיכה בזמן לבישת חולצה. הפחתת הגורם המכאני חשובה יותר מהוספת חומר ניקוי. אם אין שיפור, מגיעים לבדיקה ולא מהדקים את התכשיט בבית.
נפיחות ראשונית יכולה לגרום לכדורים להיראות קרובים יותר לעור, ולאחר מכן לרדת. נדידה היא שינוי הדרגתי במסלול: הקצוות משנים מיקום, הזווית נעשית שטוחה יותר או שכבת הרקמה מעל המוט נעשית דקה. צילום באותה זווית אחת לכמה שבועות יכול לעזור לזהות מגמה. לחץ מתכשיט קצר, מסלול שטחי או משיכה חוזרת עלולים לתרום לבעיה. לא מנסים להציל מצב כזה באמצעות כדורים גדולים או פלסטר שמחזיק את האוזן. בדיקה מוקדמת מאפשרת להחליט אם שינוי מידה יספיק או אם עדיף להסיר לפני שנוצרת צלקת משמעותית. אם המוט נראה דרך שכבה דקה של עור, אם פתח אחד מתארך או אם הכאב חוזר בלי סיבה ברורה, קובעים ביקורת. החלטה על הסרה מתקבלת לפי מצב הרקמה, ולא מחכים שהתכשיט ייצא מעצמו.
שני הקצוות יכולים להיות כדורים מינימליסטיים, אבנים קטנות או ראשים בצורות שונות שמתכתבים זה עם זה. מכיוון שהמוט עצמו מוסתר, הבחירה בקצוות קובעת אם התוצאה תיראה שקטה או בולטת. בתקופת ההחלמה עדיף לשמור על משקל נמוך ועל משטח חלק. חורים רגילים מעל או מתחת למסלול דורשים מרווח. ראש גדול שנוגע בכדור של הברבל יוצר חיכוך קבוע, גם אם קומפוזיציית פירסינגים באוזן נראית יפה בצילום. מודדים את הדגמים על האוזן ומעדיפים מעט אוויר בין התכשיטים. אחרי החלמה אפשר לבחון זהב מתאים לפירסינג, טיטניום מאולגן או קצוות דקורטיביים. לא כל קצה תואם לכל הברגה, ולכן בודקים את הקוטר ואת סוג החיבור לפני רכישה. העיצוב מתחלף; המסלול והמידה צריכים להישאר בטוחים.
טווח המחיר המופיע באתר לתנוך רוחבי הוא 350–450 ₪. המחיר כולל בדיקת התאמה, סימון המסלול, ביצוע במחט סטרילית חד פעמית, תכשיט פתיחה מטיטניום בתקן ASTM F136 והנחיות טיפול לשני הפתחים. הסכום המדויק תלוי באורך ובמבנה התכשיט שנדרשים לאנטומיה. דגמים דקורטיביים או שדרוג לזהב מתומחרים בנפרד לאחר התאמה. אם התנוך אינו מאפשר מסלול יציב, הייעוץ עשוי להסתיים בהמלצה על חלופה ולא בביצוע. עגיל תנוך רוחבי: סוג השירות מחיר עגיל תנוך רוחבי: תנוך רוחבי 350-450 ₪ פירסינג רוחבי בתנוך: תנוך רוחבי + תנוך רגיל (חבילה) 450-500 ₪ פירסינג רוחבי בתנוך: שדרוג לזהב 14K/18K בתוספת מחיר * טווח המחיר המוצג עבור פירסינג רוחבי בתנוך מכסה עבודה מקצועית וטיטניום התחלתי. לתכשיט זהב בפירסינג רוחבי בתנוך מתקבלת הצעה נפרדת. את התאמת המסלול אפשר לבדוק במסגרת ייעוץ וביצוע פירסינג.
בתנוך רגיל התעלה עוברת מהחזית לאחור במסלול קצר. בפירסינג רוחבי בתנוך המסלול עובר לאורך הרקמה, ושני הקצוות נראים בשולי התנוך. התעלה ארוכה יותר ושני הפתחים מחוברים באותו מוט, ולכן לחץ על קצה אחד משפיע גם על הקצה השני.
לא. צריך מספיק עובי ורוחב כדי שהמוט יעבור בתוך הרקמה בלי להתקרב לקצה ובלי להילחץ אל קפל החיבור של האוזן. תנוך דק, מחובר מאוד או כזה שיש בו חורים וצלקות במסלול המתוכנן עשוי לדרוש שינוי בזווית או בחירה בפירסינג אחר.
התחושה אישית, אך המסלול הארוך יכול להרגיש ממושך יותר מניקוב תנוך רגיל. עדיין מדובר בדרך כלל ברקמה רכה ולא בסחוס. הביצוע נעשה בתנועה מבוקרת, ולאחריו צפויים רגישות ונפיחות מקומית. אי אפשר להסיק מחוויה של אדם אחר כיצד הגוף שלכם ירגיש.
מקובל להיערך לכמה חודשים, לעיתים סביב שלושה עד שישה חודשים, אך אין תאריך אחיד. אורך התעלה, שינה על האוזן, תנועת המוט ומכות קטנות משפיעים על הקצב. גם כשהפתחים נראים רגועים, החלק שביניהם ממשיך להתחזק ולכן לא ממהרים להחליף תכשיט.
הבחירה תלויה בקו הטבעי של התנוך ובמסלול שסומן. מוט ישר אינו מתאים אוטומטית לכל אוזן, ומוט מעוקל אינו פתרון לכל לחץ. הפירסרית בוחנת את הזווית ואת המקום שיש לכדורים בקצוות ובוחרת תכשיט שיושב בלי לכופף את הרקמה בכוח.
משתמשים בסליין סטרילי בכל קצה, שוטפים ומייבשים בעדינות. לא דוחפים את המוט מצד לצד כדי לנקות את החלק שנמצא בתוך התעלה ולא מסובבים את הכדורים. אם קרום התייבש, מרככים אותו במקלחת ונותנים לו להשתחרר בלי גירוד.
שקע עמוק סביב כדור, כאב שמופיע תמיד באותה נקודה, שינוי הדרגתי בזווית או שכבת רקמה שהולכת ונעשית דקה מצדיקים בדיקה. לא מחכים שהמוט יהיה גלוי דרך העור. התאמת מידה או שינוי תכשיט נעשים בסטודיו, והוצאה מלאה נשקלת לפי מצב הרקמה.
המבנה הקלאסי משתמש בברבל שמחבר את שני הפתחים. לאחר החלמה אפשר לבחון אפשרויות אחרות, אך לא כל חישוק מתאים למסלול ולזווית. תכשיט שמושך כל פתח לכיוון שונה עלול ליצור לחץ. בוחרים עיצוב לפי מדידה ולא לפי צילום בלבד.
בפגישה נמדוד עובי ורוחב, נבדוק את קפל החיבור ונסמן שני קצוות על קו אחד. נבחר מוט לפי התעלה ונראה כיצד הוא משתלב בעיצוב האוזן. נבחן גם חורים קיימים, צלקות, תנוחת שינה ואוזניות שעלולות ללחוץ על הקצוות. תקבלו הסבר על ניקוי נפרד של שני הפתחים, על משך ההחלמה של המרכז ועל הסימנים שמצריכים ביקורת. אם התנוך צר, מתוח או אינו משאיר עומק אחיד לאורך המסלול, נציע מיקום אחר במקום ליצור תעלה שלא תוכל להישאר יציבה.
